<h1>הרוקח סימן תצ"ה</h1>
<h2>דף לא.</h2>
שמירת יין בחותם אחד יינו של כותי בשומר או העומד בצד היין בפ"ב, ובפ"ד דע"ז (דף ס"א) תניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של כותי ומילאהו יין ומפתח ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתייה וחכמים אוסרין ופסקינן הלכה כרבי אליעזר. וכן פסקינן בפרק בתרא דע"ז יינו של ישראל מותר בחותם אחד בכל מקום כר' אליעזר. נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין או יש לו מלוה על אותו היין אסור, ירושלמי שכן דרך בעלי החוב מצויין בגיגיות ובגרנות הואיל ויש לו רשות ליכנס. ואם אין לו מלוה עליו מותר, ירושלמי אין לו מלוה אפי' מצאו בתוך פישוט ידים ורגלים מותר. ובתוספתא דטהרות בפ"ח חתם גיתו ובורו ונכנס לעיר אינו חושש בכותי משום יין נסך. ישראל שאמר לכותי שמור לי גת זה או תפוח זה היין אסור. התפוח דטהרות משמע מן התוספ' דאסור מתפוח לעם הארץ הכל טמא נכנס שלא ברשות אפי' עומד בצד טהורות טהורות וכן בכותי בפרק ב' דע"ז היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לגנין על השולחן לגין על הדולבקי והניחו ויצא מה שעל השולחן אסור. ירושלמי על השולחן אסור בתוך פישוט ידים על הדולבקי מותר חוץ לפישוט. ובעניין זה בתוספ' בפרק ח' דטהרות וקיימא לן בשילהי פ"ר ישמעאל כל מקום שהגוי נתפס עליו כגנב היין מותר. כגון אם גברה יד ישראל שיכול לדוחקו לפרוע לו אבל אם הגוי יכול לישמט ממנו או אין ידינו תקיפה עליהן היין אסור מאחר שאינו ירא לנסכו. המטהר יינו של כותי ברשותו אסור אפילו ב' חותמות אם לא ביוצא ונכנס אם ישראל דר באותה חצר מותר. ואם דר בחצר אחרת אסור. אעפ"י שיש מפתח וחותם בידו. ואי נמי יש לכותי מלוה על אותו היין ואינו מניחו להוציאו עד שיתן דמים. או ישראל הלוקח יין מן הכותי ומניחו ברשותו והכותי אינו מניחו להוציאו עד שיתן דמים אותו היין אפי' יש חותם בתוך חותם אסור עד שיהא שומר שם ואפי' יוצא ונכנס מותר. ומגע כותי אפי' בכוונה בזמן הזה שאין מנסכין לע"ג הוי כתינוק בן יומו שנוגע ביין שאסור בשתייה ומותר בהנאה. אסור לישראל ליקח יין נסך ולהשקותו לגוי משבא לרשותו אסיר ליה. אבל אומר לעכו"ם הילך דינר וקנה לך בו יין. בתוספתא כותי שנמצא בפונדק הודיעו שהפליג או שנעל הפונדק אסור משמע אם לא הודיעו שהפליג מאחר שנעל אסור.
<h2>דף נה:</h2>
דריכת יין המשכה אסור בכותי. קיימא לן במשנה אחרונה אין דורכין עם הנכרי בגת משום רב הונא דאמר יין כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך מדרב הונא הא הזכיר גת ש"מ כל מקום שבועטין היין בין בגת בין בגיגיות ומפנין חרצנים אילך ואילך שתיכנס היין באמצעיתה בצדה כדי לסננן הוי המשכה. לפי שבגיגית דורך מיד ובועטה וכשמביא סל אחר ומערה לגיגית ואינה מליאה ונמשך היין אילך ואילך הוי המשכה ואוסר הכותי. ירושלמי גת שפקקה כותי מבפנים אסורה שאי אפשר שלא היה שם טיפה אחת צלולה ונוגע בה ומנסך כל הבור. והא דאמרי' גת בעוטה כגת פקוקה ומלאה. ירושלמי תניא ר' חנא והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו. ומוקי רב הונא מה שבגת מותר שלא החזיר גרגותני לגת דהוי נצוק בר נצוק ושרי ירושלמי הקילוח לבור דדרך המשכה כך. אם היין נמשך כל הענבים הנשארים בעוטים נעשים יין נסך ונאסרים במגע כותי מדרב הונא. כותים המביאים ענבים בעוטים ומשליכים בגיגיות ומוטות קצת צריך ליזהר שלא ישליך הכותי הענבים במקום הגבוה שהיין זב במקום הנמוך ונמשך. ויזהר שלא יניח כותי כלי תחת גיגית הנוטפת מסדקי דפנות או בשולים שנמשך מה שנופל מן הכלי שאם יגע בגיגית אסור. בתוספתא דע"ז הלוקח כובא מן הכותי ונמצא בו גממיות מותר. דצידי גממיות אסור פי' שנראה שמשכו ממנו אסור כן בכל עניינים שיש לחוש להמשכה אסור.
<h2>דף סא.</h2>
שמירת יין בחותם אחד יינו של כותי בשומר או העומד בצד היין בפ"ב, ובפ"ב דע"ז (דף ל"א) תניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של כותי ומילאהו יין ומפתח ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתייה וחכמים אוסרין ופסקינן הלכה כרבי אליעזר. וכן פסקינן בפרק בתרא דע"ז יינו של ישראל מותר בחותם אחד בכל מקום כר' אליעזר. נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין או יש לו מלוה על אותו היין אסור, ירושלמי שכן דרך בעלי החוב מצויין בגיגיות ובגרנות הואיל ויש לו רשות ליכנס. ואם אין לו מלוה עליו מותר, ירושלמי אין לו מלוה אפי' מצאו בתוך פישוט ידים ורגלים מותר. ובתוספתא דטהרות בפ"ח חתם גיתו ובורו ונכנס לעיר אינו חושש בכותי משום יין נסך. ישראל שאמר לכותי שמור לי גת זה או תפוח זה היין אסור. התפוח דטהרות משמע מן התוספ' דאסור מתפוח לעם הארץ הכל טמא נכנס שלא ברשות אפי' עומד בצד טהורות טהורות וכן בכותי בפרק ב' דע"ז היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לגנין על השולחן לגין על הדולבקי והניחו ויצא מה שעל השולחן אסור. ירושלמי על השולחן אסור בתוך פישוט ידים על הדולבקי מותר חוץ לפישוט. ובעניין זה בתוספ' בפרק ח' דטהרות וקיימא לן בשילהי פ"ר ישמעאל כל מקום שהגוי נתפס עליו כגנב היין מותר. כגון אם גברה יד ישראל שיכול לדוחקו לפרוע לו אבל אם הגוי יכול לישמט ממנו או אין ידינו תקיפה עליהן היין אסור מאחר שאינו ירא לנסכו. המטהר יינו של כותי ברשותו אסור אפילו ב' חותמות אם לא ביוצא ונכנס אם ישראל דר באותה חצר מותר. ואם דר בחצר אחרת אסור. אעפ"י שיש מפתח וחותם בידו. ואי נמי יש לכותי מלוה על אותו היין ואינו מניחו להוציאו עד שיתן דמים. או ישראל הלוקח יין מן הכותי ומניחו ברשותו והכותי אינו מניחו להוציאו עד שיתן דמים אותו היין אפי' יש חותם בתוך חותם אסור עד שיהא שומר שם ואפי' יוצא ונכנס מותר. ומגע כותי אפי' בכוונה בזמן הזה שאין מנסכין לע"ג הוי כתינוק בן יומו שנוגע ביין שאסור בשתייה ומותר בהנאה. אסור לישראל ליקח יין נסך ולהשקותו לגוי משבא לרשותו אסיר ליה. אבל אומר לעכו"ם הילך דינר וקנה לך בו יין. בתוספתא כותי שנמצא בפונדק הודיעו שהפליג או שנעל הפונדק אסור משמע אם לא הודיעו שהפליג מאחר שנעל אסור.
